סיפור אהבה בלשי בין שודד שרק אחרי שנים גילה את הסוד הגדול לאהובתו:
במהלך שבת אחת באפריל 83', התבצע ברח' הפלמ"ח שבירושלים מה שלימים נחשב לשוד הגדול בישראל: אוסף יפהפה של של 106 שעונים עתיקים ונדירים בשווי של כ-200 מיליון דולר – בהם שְעוֹנָהּ של מארי אנטואנט – נגנב בחשכת הליל מהמוזיאון הישראלי לאמנות האסלאם. במשך 25 שנה השוד לא פוענח וגם לא נודע גורל השודד וגם לא גורלו של האוסף הגנוב
הפרשה פוענחה לבסוף – אחרי מותו של השודד – לא בזכות משטרת ישראל, אלא בגלל אישה אחת – נילי שמרת.
שנים לאחר מכן – אחרי מותו של השודד – מספרת בסרט, נילי שמרת לבימאית נילי טל סיפור על אהבה, בינה לבין השודד – הקיבוצניק נעמן דילר.
אנו חוזרים לתחילת שנות השבעים, כעשור לפני שוד השעונים. במסיבה של חברים בסלון תל-אביבי, פוגשת נילי, צעירה סקרנית בת 25, בחור נאה וכריזמטי בשם נעמן דילר. כשהיא שואלת חברה טובה על אודות הבחור, זו מספרת לה כי מדובר בקיבוצניק מעין החורש, שאך לפני חודש שוחרר מהכלא לאחר שהורשע בשוד בנק. כך גם זכה לכינוי "הקיבוצניק הפורץ".
ובכל זאת (ואולי בשל כך?), התפתח בין השניים סיפור אהבה גדול, שמתפרש על פני שלושה עשורים ושלוש יבשות, ומסתיים בחתונה, שנערכת זמן לא רב לפני שנעמן הולך לעולמו.
מה ידעה נילי על "עיסוקיו" של אהובה במשך עשורים אלה? האם ידעה על האוצר המסתתר בארון חדר-השינה בתל-אביב כמו גם בכספות בבנקים בבִּירוֹת אירופאיות שנעמן השאיר בידיה את מפתחותיהן?
וכיצד לבסוף נפתרה תעלומת שוד המוזיאון, שהטריפה דעתם של שוטרים וחוקרים, שענים ואספנים, בארץ ובחו"ל.
בפעם הראשונה מאז התפוצצה הפרשה, מושיבה הבמאית המוערכת נילי טל ("כלות מאוקראינה", "רצח ללא מניע", "חרוט בגופי") את נילי שמרת אל מול המצלמות: "הפעם הסכמתי לדבר, כי הרגשתי שאני כבר לא צריכה להתחבא ולהתנצל", היא אומרת.
תוך שימוש בקטעי ארכיון נדירים, חומרי חקירה מסמרי שיער, שיחות אינטימיות שהוקלטו בזמן אמת בין נילי לבין נעמן, וכמובן ראיונות עם המעורבים בארץ ובחו"ל – מביאה נילי טל סיפור חד-פעמי ועוצר נשימה על שודד ישראלי ששבר את כל הסטיגמות, ועל אישה, שנדמֶה שהגדירה מחדש את המונח אהבה עיוורת. (או שמא לא היתה עיוורת כלל?)
נילי טל המפיקה והבימאית – זכתה לאחרונה בפרס מפעל חיים.
