שלום חברים, מרגש להכיר מפעל של ידע העמקה וחקר אנושי כמו שמגזין אפוק טיימס מוציא לאור כבר 15 ׳.
עתה כשכלכך הרבה ערוצי השכלה ותרבות מוגבלים לקהל הרחב,חתמתי מנוי על המגזין הזה .ממליצה מאוד.
שלכם, ריקי שחם.

מתוך ה״אודות שבאתר אפוק טיימס ישראל :
מגזין אפוק טיימס הוא המגזין המוביל בישראל לתוכן איכותי ומעורר מחשבה.

המגזין מציע מדי חודש כתבות מרחיבות דעת, מעוררות מחשבה ועשירות בתוכן מהארץ ומהעולם, במגוון נושאים: גיאו-פוליטיקה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, מדע, חברה ותרבות.

המגזין בוחן את המגמות המשפיעות על חיינו, מנסה להבין את התמונה הרחבה ולגלות את הנקודות היוצרות אותה. הוא נבדל מעיתונים ומגזינים אחרים במקוריות, בעומק שלו ובקו הערכי-מוסרי, ולכן קוראים אותו מדי חודש אלפי מנויים, ביניהם מנהיגים בקהילה העסקית, בפוליטיקה, וכן מדענים ואנשי רוח.

על המגזין

בזמננו, מגזין מודפס (בפרינט) שחגג לא מזמן גיליון 330 אינו עניין של מה בכך. עוד בשנת 2010, באירוע שאליו הוזמנו נציגי כלי התקשורת הגדולים בישראל, בהם עיתונאים ידועי שם וחוקרי תקשורת מהאקדמיה, כולם פה אחד כמעט טענו כי לעיתון מודפס אין זכות קיום עצמאית, ולא תהיה בשנים הבאות; וזאת כי לא קיים מודל המאפשר להחזיק מוצר כזה לאורך זמן, בעידן הטאבלט, המובייל, וה”פאסט פוד” של הרשתות החברתיות.

יתרונו של מגזין היוצא פעם בחודש הוא יכולתו לעסוק בטווח הארוך, במקום להיצמד לענייני השעה. מלכתחילה, אנחנו משתדלים בעבודתנו להסתכל כמה צעדים קדימה, להבין תהליכים, ולהתייחס פחות לביטויים שעל פני השטח. באפוק טיימס אנחנו עוסקים לעתים קרובות גם בנושאים הנחשבים ל”על זמניים”, כמו משמעות החיים ומהות הקיום שלנו, התנהלותנו בחברה, בחינוך, בהיסטוריה, בפילוסופיה ובתרבות.

אבל “אפוק טיימס” הוא לא רק הגיליון המודפס שהמינויים אליו מקבלים לביתם מדי חודש, שעטיפתו כרומו ותוכו נייר נטול עץ. הוא מוצר תוכן עם ערוצי דיגיטל וקהל רחב הנהנה מאירועי איכות יוצאי דופן לאורך השנה.

עשייתו רחוקה מאוד מהעלאה של פוסט לפייסבוק, ידיעה לאתר חדשותי, או כתבה לאתר אינטרנט של עיתון רגיל. תהליך הכנתו דומה במעט לכריית יהלומים. אנחנו אוספים, במשך חודשים, אין-ספור רעיונות ומעבירים אותם דרך מסננת. המעט שעובר הופך לחומר גלם, ליהלום לא מלוטש. אנחנו בוחנים אותו, עורכים מחקר על אודותיו, מאתרים מרואיינים במקומות מרוחקים בעולם, מתכננים רעיונות וגישות, שואלים את המרואיינים שאלות שנבחרו בקפידה, מתמללים הכול, ובסוף יושבים לכתוב – תהליך ארוך ומורכב בפני עצמו. בשלב מתקדם מגיעה העריכה, והעריכה הלשונית, השיבוץ במקום המתאים במגזין, בהתחשב בתמהיל, עיצוב ועימוד, תיקוני כותרות ושיוף, עד שמתקבל המוצר המוגמר.

איך הכל התחיל

בשלהי 2005 קיבלנו מאפוק מדיה גרופ העולמית, שמושבה בניו יורק, את הזיכיון לשימוש במותג “אפוק טיימס” באופן עצמאי בישראל, והתחלנו להוציא לאור עיתון עצמאי ישראלי, שלימים הפך למגזין האיכות שבאתר שלו אתם נמצאים עכשיו. אבל הסיפור שלנו התחיל עוד קודם לכן, סיפור כה משמעותי שעיצב אותנו ודחף אותנו למעלה להיות גוף המדיה שאנו היום.

אפוק טיימס ממלא שליחות ארוכת שנים שתחילתה בשנות ה-90, אז המייסד של האפוק טיימס בארה”ב, ג’ון טאנג, עזב את סין לאחר שהיה עד לטבח בכיכר טיאננמן. תמונת “איש הטנק” ודאי תזכיר לכם את זה. אלפי סטודנטים נדרסו ונורו למוות ברחובות בייג’ינג, אבל כלי התקשורת בסין – הנשלטים בידי המפלגה הקומוניסטית – דיווחו על מספר הרוגים מינורי והשתיקו את הפרשה.

ג’ון נרשם לתכנית פוסט-דוקטורט במכון הטכנולוגי של ג’ורג’יה. הוא חשב שהשאיר את המערכת הקומוניסטית מאחור. עם זאת, ב-1999 הוא שוב ראה את אותו מנגנון תעמולה אכזרי שהיה פעיל בהשמצת הסטודנטים של טיאננמן, כאשר המפלגה הקומוניסטית הסינית (המק”ס) פתחה ברדיפת מתרגלי השיטה הרוחנית פאלון גונג, אשר מספרם נאמד אז בכ-70 עד 100 מיליון איש בסין.

ג’ון היה מזועזע כשגל מעצרים המוני החל בסין מיד לאחר מכן, כשהמונים נכלאו במחנות עבודה בכפייה ועונו למוות כי תרגלו מדיטציה שלווה. הוא איבד קשר עם חברים ועמיתים בסין, ושוב, כלי התקשורת בסין הסתירו את הדברים ואף פרסמו ידיעות כוזבות. את ג’ון הטרידה עוד יותר העובדה שהתקשורת העולמית הוסיפה אש למדורה, כשפרסמה מידע שגוי, ששאבה מדיווחי התקשורת הסינית.[קראו את הכתבה: השקט שבלב הסערה – תמונת מצב על רדיפת הפאלון גונג, רצח המונים בעבור איבריהם, וסופת הוריקן פוליטית]

לג’ון הייתה מחשבה שלא הרפתה ממנו: איך, בתוך מערכת התעמולה המשומנת הזו והדיס-אינפורמציה, אפשר להראות לאנשים בעולם, ולסינים בפרט, מה באמת קורה היום בסין. היה לו חלום – להקים גוף תקשורת שיספר לאנשים את האמת, והמחשבה האחת הזאת עמדה לשנות לו ולמיליוני אנשים אחרים את החיים. הוא עזב את האוניברסיטה, גיבש צוות של כתבים שהאמינו בשליחות שלו, גם כתבים הנמצאים בתוך סין, והקים את ה”אפוק טיימס”.

האפוק טיימס הוקם בשנת 2000, ובדצמבר של אותה שנה, יותר מ-12 מכתבי האפוק טיימס נעצרו בסין. הם קיבלו בין 3 ל-10 שנות מעצר בגלל שדיווחו את האמת בחדשות. כולם עונו באופן קשה. מאז שהוקם האפוק טיימס, כתביו בסין, בסיוע מקורות מידע בממשל, חשפו פרשות גדולות שמקצתן עדיין מתחוללות בזמן כתיבת שורות אלה, כמו גם סיפורים מעוררי השראה על טוּב לב, סובלנות ואומץ במצבי מצוקה קשים ביותר.

וכך נולד האפוק טיימס. התחלנו לחשוף “פייק ניוז” הרבה לפני שהמושג הפך לאופנה. בישראל אפוק טיימס יצא לאור לראשונה בסוף 2005. קיבלנו מהמשרד הראשי של אפוק טיימס ארה”ב שמושבו בניו יורק את הזיכיון לשימוש במותג באופן עצמאי בישראל, כמו גם את ההשראה ואת ברכת הדרך. אבל, בפועל גילינו שעלינו להמציא את עצמנו מחדש כגוף תקשורת ישראלי עצמאי כדי להתאים לרצונות ולצרכים של הקורא הישראלי.

התחלנו בפורמט של עיתון דו-שבועי שחילקנו חינם בנקודות אסטרטגיות, וב-2011 עברנו שינוי. המוצר השתנה למגזין כרומו, ואיתו גם הקונספט – מגזין המבקש לבחון את המגמות המשפיעות על חיינו, להבין את התמונה הרחבה ולגלות את הנקודות היוצרות אותה; ליצור תוכן מרחיב דעת, מעורר מחשבה. המטרה הייתה ליצור כתב עת אינטליגנטי, מעניין ומעורר השראה, שתכניו רלוונטיים גם שנים אחר כך.

הקו העריכתי והתוכני של אפוק טיימס ישראל נקבע באופן בלעדי ועצמאי במערכת המגזין תחת ניהולו של העורך הראשי של אפוק טיימס ישראל. התוכן נוצר ונכתב על ידי כתבי המערכת של אפוק טיימס ישראל לצד כותבים נוספים ונערך על ידי העורכים שלנו.

להזמנת מנוי>>