פנטזיה ריאליסטית בבימוי איתי טיראן
סיפורן של שתי נשמות בודדות, שהוא אלגוריה לסיפורו של עם שנע ונד בין חיים למוות, בחיפוש אחר תיקון.
הצגה המבוסס על סיפרו של רועי חן – מחזאי הבית של תיאטרון גשר וחתן פרס עגנון לאמנות הסיפור לשנת 2023. סיפור על גלגול נשמות או על הפרעה נפשית מורכבת? זה לא באמת משנה, "נשמות" של רועי חן הוא ספר מקורי, משמח ונועז.
גרישה, גבר מופנם בסוף שנות השלושים לחייו שחי עם אמו בדירה קטנה, מעביר את ימיו בשתיקות, עישון ואמבטיות ומחליט לספר לנו, הקוראים, את סיפורו. כי לא מדובר באדם רגיל, כזה שמוח אבחונֵי היתר שלנו היה מתייג על ספקטרום כלשהו, אלא בנשמה שמתגלגלת כבר מאות שנים. אנחנו עוברים עם גרישה בין גלגוליו השונים, כל מאה שנה גלגול אחר. הראשון – ילד יהודי בעיירה במזרח אירופה לפני ארבע מאות שנה, שנקלע יחד עם אחותו לתקרית שמערבת השלכת אבן על גוי. מאה שנה לאחר מכן – נער בוונציה, לאחריו אישה במרוקו ואפילו פרעוש במחנה ריכוז. בכל גלגול הוא ינסה לתקן, לכפר על מה שעשה בגלגול הראשון ולמצוא את הנשמה התאומה שלו. גרישה הוא הגלגול החמישי של אותה נשמה מעונה, אולי גם האחרון. האם החיים הם מתנה או עונש? מרינה, אמא של גרישה, לא מאמינה בגלגולי נשמות. "חיים יש רק אחד," היא אומרת, "כל השאר זה מטאפורה".
במשך שעתיים וחצי פורשים חן וטיראן בפני הצופים פנטזיה החגה סביב רעיון גלגול הנשמות על פי האמונה היהודית במגמת תחיית המתים ביום הדין. המחזה נפתח עם שידור חי מתוך סמארטפון אותו אוחז השחקן אריאל ברונז המגלם שלל דמויות – גרישה, המספר, גלגוליו בנשמותיהם של גץ, גדליה וג'ימול ומביא את סיפורו של צעיר שעלה לישראל מברית המועצות שמצוי בתסבוכת נפשית עמוקה ומבקש לשים קץ לחייו במטרה לחזור שוב בגלגול נשמות אחר.
יכול להיות ש"נשמות" הוא מעשייה על גלגול נשמות, או אולי על הפרעה נפשית מורכבת. זה לא באמת משנה, הוא בעיקר סיפור נפלא ומלא תנופה על החיפוש שלנו אחרי מישהו בעולם, אחד, שיהיה הנשמה התאומה שלנו ושיעבור איתנו את כל הגלגולים המפרכים האלו. וזה גם סיפור על אמא ובן ועל האהבה הזאת, וכמה שהיא ענקית ומספיקה לכל החיים, כמה מהם שלא יהיו.
לצידו של טיראן מצוי צוות שהרים כאן עבודה מפוארת, החל בתלבושות של פולינה אדמוב, בתפאורה של ערן עצמון ובתאורה של גלב פילשטינסקי.
