בעיר אפלה, בעולם דמיוני, הבלש ג׳ו נקרא לעזרתה של שרה בנט בחקירת רצח אחותה. מהר מאוד העלילה מסתבכת וג׳ו מוצא את עצמו עומד מול הפושע הגדול של העיר הזאת.
'העיר הזאת' יצא לדרך כהצגה שרצה על הבמות מ-2012 ועד השנה שעברה, וזכתה במעמד של קאלט.
הבמאי והכוכב עמית אולמן, שכתב והלחין עם עמיתיו הראפרים עומר הברון (ג'ימבוי ג'יי) ועומר מור (איציק פצצתי), שאף מלכתחילה ליצור גרסה קולנועית. את תקציב ההפקה הוא גייס באמצעות הדסטארט, ו-1640 אוהדים נלהבים של המופע הבימתי מיהרו לתרום 325,756 ש"ח. במונחים של קולנוע זה סכום זעיר – הסרט נראה ונשמע כאילו נעשה בתקציב הרבה יותר גבוה. מדובר בסוג של פלא קולנועי, כי על פי כל האינדיקציות הז'אנר ההוליוודי הישן והמסוגנן לא היה אמור לעבוד בישראל, לא כל שכן בלשון הקודש.
הסרט כולו – תרכובת ייחודית ומגובשת של מותחני בלש אפלים בנוסח ההוליוודי עם הגיון ישראלי פרוע אך גם, מוקפד עד לפרט האחרון. והכל בקצב היפ הופ ובחריזה מלאת השראה.
העיר הזאת שבכותרת היא תל אביב שאינה זו המוכרת. הסרט צולם ברובו בפלורנטין, וגם ברחבת הבורסה ברמת גן, ומשחקי תאורה מייצרים צבעוניות נוארית ("בעיר הזאת יש צבע רק לשמלות ולדם", שרה שרה). קשה להאמין שזה סרטו הראשון כצלם ראשי של מישה פלטינסקי. גם העורך איל סיבי והמנהלת האומנותית ניצן ציפרוט תורמים לשלמות הסגנונית. בפנייתם אל המשקיעים יוצרי הסרט העזו לטעון שמדובר ב"דבר שעוד לא נראה בעולם הקולנוע". הם עמדו בהבטחתם, ועשו זאת עם המון סטייל וכישרון. יאאלה רוצו לראות ולספר לי מה חשבתן.ם
