פסטיבל קאן 2023 – שבוע הביקורת – סרט הפתיחה
קליאו בת השש, שגרה בפריז עם אביה, אוהבת את המטפלת שלה גלוריה יותר מהכל. היא זו שלוקחת אותה לגן, מאכילה אותה, ומחבקת אותה כשהיא עצובה. כשגלוריה נאלצת לשוב למולדתה, אל משפחתה, השתיים נאלצות להיפרד – אבל לפני כן יקבלו הזדמנות להעביר קיץ משותף אחרון באי האפריקאי.
הסיפור של מטפלת שחורה של ילדים לבנים, או נסיעות של לבנים אל העולם הקולוניאלי, כבר סופר לא מעט בקולנוע. מארי אמשוקלי, הבמאית של הסרט, מצליחה לספר סיפור עדין שיש בו עולם רגשי וסוער, ולהתבונן בו מזווית אחרת לגמרי. הסרט מספר באיזו עדינות ורכות יוצאת דופן, סיפור שיש בו שכבות על שכבות של זעם, וקנאה, ויחסי כוחות, וחסך, ועוני, ונדיבות ואנושיות גדולה. הסיפור, המשחק (המשחק של הילדה, לואיז מאורוי־פנזאני) והאופן שבו הוא מסופר, מרחיבים את הלב ונוגעים בו. אי אפשר שלא להתאהב בקליאו, אי אפשר שלא להזדהות עם שברון הלב שלה ושל גלוריה, עם הנדיבות שלהן האחת לשנייה.
בשביל קליאו, ילדה שגדלה בפריז, גלוריה המטפלת שלה היא כל העולם. גלוריה הגיעה לפריז מכף ורדה והשאירה מאחור את ילדיה כדי להצליח לפרנס אותם. היא שם במסירות בשביל קליאו, ובו זמנית יש חיים אחרים רחוקים ששם הלב שלה נמצא. באיזה אופן בלתי אפשרי החיים שלה נמצאים בשני מקומות. כשמשהו מתערער באופן פתאומי בחיים של ילדיה, היא נפרדת מקליאו כמעט בלי הכנה. רגע לפני שהיא עוזבת, היא מבקשת מאבא של קליאו שבקיץ ישלח אותה אליה לכף ורדה. לא בלי היסוס, ורק אחרי שברור לו שקליאו לא תוותר, הוא נעתר לבקשה של שתיהן, וקליאו נוחתת בשדה התעופה של האי הקטן.
מארי אמשוקלי, הבמאית של הסרט, מצליחה לספר סיפור עדין שיש בו עולם רגשי וסוער, ולהתבונן בו מזווית אחרת לגמרי. הסיפור, המשחק (המשחק של הילדה, לואיז מאורוי־פנזאני, הוא שובה לב ונדיר) והאופן שבו הוא מסופר, מרחיבים את הלב ונוגעים בו. אי אפשר שלא להתאהב בקליאו, אי אפשר שלא להזדהות עם שברון הלב שלה ושל גלוריה, עם הנדיבות שלהן האחת לשנייה.
אמא גלוריה
בימאית: מארי אמשוקל
צרפת, 2023, 83 דקות, צרפתית וקריאולית
